ישנה תכונה ישראלית מצוייה – שלילית ומגונה – והיא להסיק מסקנות לפני שהמסיק יודע ומכיר את העובדות. אני חוטא בכך לפעמים בעצמי כי כבר נאמר עלי שאולי הוציאו אותי מישראל אבל לעולם לא יצליחו להוציא את ה'ישראל' ממני. לפחות אני מודע לתופעה ונילחם בה.

לא אחד ולא שניים כתבו כאן באתר שהם שונאים את כריס 'BIRDMAN' אנדרסן, הסנטר המחליף של מיאמי היט, שיותר ויותר תראו אותו כסנטר הראשי בקבוצה, אפילו אם לא יעלה בחמישייה. כתבו "לא סובלים אותו". כתבו "לא נורמלי". בישראל רואים אדם צבוע מכף רגל ועד ראש, והוא הופך לטרף – מהמילה בשר טרף – על המקום. כמו חזיר לחסידים.

לא מעניין אתכם מי הוא האמן (או האומנים) המבולבל שצייר את כל הטאטו המצטעצעים, מצולקים, ומצולעים על גופו? או מי היה הנביא או כהן השבט באיזה שהוא אי מסתורי בקריביים שעשה את כל ההירוגליפיקה על רגליו וכתב החרטומים על אצבעות ידו? האם ידעתם שכל אמונתו על השמיים והארץ, החיים והמוות, הסיבה והמטרה בחיים והמוות,  ובצהרותיו על גורלו וגורל העולם מובעים בכתיבה וציור על גופו, כולל אבר מכוסה כמו זה של 'הטמיר המקורי' שלנו.

אומרים שעל אבר מינו ישנו איור מסויים שמביע 'מוות' כשהוא רגוע, ו-'חיים' כשהוא עומד.

חלק מהציורים המסתוריים לא מובנים אפילו לו. הם צמודים לעורו כי הוא לא יכול בלעדיהם. חלקם אינם אלא חידות. חלקם אלגוריות. יש בגופו כישוף ואניגמה, כאב ומסתורין. הוא עצמו לא מבין את את כל תעלומות גופו ונפשו, אבל הוא מודה שסוד וקסם, תעלומה ורז הם החמצן והאדרנלין, והחיידקים שבלעדיהם אין לו קיום.

בקיצור קומראדים, הוא שונה מאיתנו.

אבל מה שגורם לרצות לנסות להבינו היא העובדה שאינה מוטלת בספק שכל האורנמנטים, האיורים, הדקורציות, והאילוסטרציות המכסים את גופו הם לא תופעה קיקיונית של מטורף מרחף המנסה להיות שונה ובכך להרוויח את מיוחדותו, אלא ביטוי אמיתי וכן לנפש מיוחדת שסבלה הרבה כאב – ואולי עדיין סובלת – והקישוטים הרבים אינם אלא מחסום ומסיכה, מין סכר מגן, כדי שאיש לא יוכל להגיע אליו.

מסתבר שהאיורים הרבים הם שריון הפלדה המגן על כריס אנדרסן מפני העולם.

אם אתם זוכרים את פרק 110 של מובי דיק, הוא תאר אותה תופעה בדיוק.

השרשרות. האידיוגרמים. ההוקי-טונק. צלב ה-'סלטיק'. ה-PIT BULL. ה-"DEAD END". ה-"SCREW YOU". התחת הוורוד. ה-"$" מאחורי אוזנו הימנית וה-"GOD IS DEAD" מאחורי אוזנו השמאלית. מגדלנה הערומה. הבתולה מרי. הוויקינג עם הגרזן. העטלף עם היתוש בפיו. ה- "PURITY". ה-"יהווה" הכתוב על בטנו. הזירה עם שני המתאגרפים – השטן והמלאך. הכוכבים על אתנכי אוזניו.

לכל איור הסיפור שלו. כל אילוסטרציה היא חלק מפילוסופיית החיים שלו. השפה מסתורית ובלתי ידועה. מה הם הפיניקסים העולים מצווארו? מה הם הגולגולות עם כתרי המלכות שעל כתפיו? הוא מנסה להסביר אבל לרוב לא מסוגל כי הוא בעצמו לא בטוח.

הוא טוען שבאיורים נמצא אושרו. אבל גם מר גורלו.  כשהוא נשאל אם כמה איורים מביעים חרטה, הוא עונה שכן, הם מביעים חרטה אבל גם תקווה. הרבה מהאיורים הוא לא מבין בעצמו אבל הוא יודע שהוא חייב שיהיו על גופו.  הוא טוען שהוא לא גיבור אבל גם לא פחדן. הוא טוען שכמה מהסיפורים נכונים וכמה לא נכונים. כמה הוא רוצה שיידעו וכמה הוא רוצה שיירדו איתו לקבר. הוא לא בטוח אם הוא פוחד למות. הוא לא בטוח אם הוא רוצה למות. הוא לא יודע אם הוא מקווה שלעולם לא ימות.

הוא טוען שכל הצלחותיו וכשלונותיו בחיים מובעים באידיוגרמים ובהצהרות הכתובות, אבל הוא לא יודע, לא מסוגל, או לא רוצה להסביר. כל מה שהוא מוכן לומר זה –

"IT IS WHAT IT IS". בשפתנו – זה מה יש. והמבין יבין.

הוא אדם מסתורי, אפילו לעצמו. הוא לא מסוגל להסביר בדיוק מדוע עיטורי הגוף הם חובה לקיומו, אבל הוא יודע שללא העיטורים הוא יתנדף ברוח וייעלם. הוא לא מנסה להרשים אף אחד. הוא פשוט לא יוכל לחייות רגע אחד בלעדיהם.

האם העיטורים הם שריון הגנתי מפני העולם, או מסכת להתחבא מאחוריה כדי שאיש לא יוכל להתקרב אליו? כדי שאיש לא יוכל לדעת אף פעם מי הוא כריס אנדרסן האמיתי?

זהו ויכוח לפסיכולוגים. את התשובה לא תמצאו בפוסט הזה, וזאת גם לא היתה כוונתי בכתיבתו. הוא בעצמו לא יודע, אבל מה שהוא כן יודע זה שרק מאחורי האיורים והעיטורים הוא מרגיש בטוח. מרגיש שאיש לא יוכל לפגוע בו. לדעתי הוא החל בחיסול איטי – אך עקבי – של העיטורים והאיורים. שיכבה אחרי שיכבה תרד. התהליךלדעתי כבר החל. עוד מעט אסביר.

הייתי בשני אירועים שערכה מיאמי היט לקהל הרחב של מיאמי. אחד פיקניק גדול – "מיאמי היט פמילי פסטיבל" להידוק הקשר בין שחקני הקבוצה וחובבי הקבוצה בעיר, והשני מאורע לאיסוף כסף לצדקה.  בשניהם התור לבקש חתימה מהבירדמן – ובעיקר להצטלם איתו – או להחליף איתו מילה היה גדול יותר מהתור לפני כל שחקן אחר מלבד לברון.

המבוגרים לא יודעים בדיוק כיצד להתנהג, והילדים מתפעלים ממנו כפי שהיו מתפעלים מדינוסאור או איש מאדים. ברור לי ללא ספק שאנדרסן עושה מה שחובה עליו לעשות. חיוכו חיוך מזוייף. הוא לא עשוי ליחסי צבור כאלה. הוא מעדיף לשבת על שפת הים בביקתת הדייגים שלו בדרך לקי ווסט ולהתבודד עם הגלים, או עם מה שהוא מתבודד.

כולם רוצים לדעת מי הוא. האם הוא באמת שחקן כדורסל? האם הוא באמת JOCK המתאמן כל יום שלוש שעות עם משקולות, ניתורים, וספרינטים, או הכל בא לו טבעי כי הוא אחר מכולם? האם הוא באמת מאמין – כפי שהוא אומר – ש-"LIFE IS A PAIN"?

את התשובות איש לא יקבל, אבל אני אציע אותן עוד מעט.

בסוף היום הוא נעלם בלי לומר שלום. בדנבר הוא היה נעלם להרים. במיאמי הוא נעלם לביקתה שלו.

בביקתה הוא קורא הרבה את בודהה. זאת הוא אמר לנו העתונאים. אבל הוא גם מעריץ את יישו. ואת מהטמה גנדי. יאן קרסקי. אמא טריסה. מנדלה. הנביא יחזקאל מכל הנביאים – EZEKIEL כפי שכתוב עלירכו. להפתעתי הוא מונה את הגנרל פייטון בין גיבוריו.

שהוא צעיר מוזר ובלתי מקובל לפי סטנדרטים מקובלים אנחנו יודעים. אבל כמה מבולבל הוא, ועד כמה זה משפיע עליו ככדורסלן?

דובי יודע שהרבה ממה שאתה, נירקם והתחיל בגיל צעיר. אצל כריס זה התחיל עם אבא מדנמרק בשם קלאוס אנדרסן שהיה קצין בית אסורים שיום אחד נעלם כשכריס היה בן 4. לפני שהאב נעלם, המשפחה – אם מלצרית בשם לינדה הולובק מטנסי, ושלושת ילדיה – קיבלה חלקת אדמה של 30 דונאם בהלוואה באזור לולה בטכסס, וכשהאב נעלם בלי לומר מילה ואף פעם לא חזר, האם וילדיה החליטו שהם חיים מהאדמה שיש להם. אחיה עזר מעט, אך האם נאלצה לפרנס את ילדיה בשלוש משרות שעבדה בהן, וביתם היה אוהל קטן על האדמה הציחה והיבשה, 100 מייל מיוסטון שכמעט לא גידלה מאומה בגלל יובש וחוסר מים.

כשהאם לא הצליחה לפרנס את משפחתה, הילדים הועברו לבית מחסה בדאלאס שם התגוררו שלוש שנים. דברים לא טובים קרו שם בבית המחסה, וכריס אומר שאולי יום אחד נוכל לקרוא הכל בספר שאולי יכתוב.

בקיצור, ילדות קשה ביותר, שאת השפעתה על כריס אולי נילמד יום אחד בעתיד.

בגלל גובהו מאמנו בתיכון שיכנעו לנסות כדורסל. אוניברסיטת יוסטון היתה מעוניינת בו אך ציוניו לא הספיקו לקבלה. הוא למד ושיחק שנה אחת בקולג' של בלין, שם הוביל את הג'וניור קולג'ים כחוסם מס' 1 במדינה. הוא היה כל כך מחוץ לעניינים שהוא לא היה מודע לעובדה ששמו היה בדראפט של 1999. כיצד שמו השתרבב לשם הוא לא יודע. טוב, בדראפט הוא לא ניבחר, אך מאמנו סידר לו חוזה בסין, שם החל השינוי באישיותו – ובמראהו. בסין הוא הפך לכמעט גבור לאומי בגלל ציורי גופו וצביעת שערו. מספרים על תורים של חצי קילומטר להצטלם איתו.

משם דנבר (אחרי עצירה קצרה בניו אורלינס), ומדנבר מיאמי.

אני מקצר כי ההסטוריה הכרונולוגית שלו לא משנה. מה שמעניין הוא מי הוא כריס אנדרסן, ומה אפשר לדעת ממנו, כשהוא עצמו מסרב לדבר מלבד כמה מילים פה ושם.

לפני היציאה לסין הוא הבטיח לאמא שהוא יקנה לה בית. מתפתח ריב גדול עם האם. הוא מעולם לא קנה לה בית, עד כמה שידוע לי. בארה"ב אחרי סין, הוא מנצח את אליפות הדאנק בניו אורלינס. עובר ל-OKC. נעצר על סמים קשים. עונש של שנתיים השעייה מהליגה – עונש מחסל ברוב המקרים. נשואין. גרושין. ל-NBA הוא מודה, "עשיתי זאת". אין לו עורך דין והוא לא נילחם להקטנת העונש.

הוא מחוץ לליגה אבל יש לו מעט כסף. הוא מתחיל לחגוג עם נערות. עם מכוניות. עם טאטו ועוד טאטו. עולה להרי הרוקי'ס בקולורדו ומתבודד שנה שלמה. חי מה שהוא צד. ישן באיזה מערה שהוא מוצא. צד הכל עם קשת וחץ. לא יורה אף ירייה אחת. אז יום אחד מחליט לחיות על דגים ולא חזירי בר. קורא וקורא ללא סוף, מספרייה קטנה בעיירה בודדת בהרים. קורא וחושב. חושב וקורא. הוא MOUNTAIN MAN עם זקן ארוך. טיפוס מפחיד.

האם הוא טוהר שם בראשי ההרים?  האם זוכך? התייסר?  על טוהרה, הזדככות, נקיות הנפש – הוא מסרב לדבר. הוא רק אומר "קטרסיס לא עברתי". ז"א נזירות ופרישות, או שכינה וקודש, לא היו מנת חלקו. אבל ברור שהוא יורד מההרים אדם אחר לחלוטין; אדם חדש.

הוא משחק בניו אורלינס. אח"כ בדנבר.

ואז ב-12 למאי, 2012, השריף מגיע לביקתה שלו בהרים ושם אזיקים על ידיו. נאשם ב-COMPUTER FRAUD AND ABUSE.

האשמה חמורה ביותר. עכשיו יש כאן עניין עם התביעה הפדרלית, ולך תדע – 20 שנות מאסר? לוקח לכריס יותר משנה שלמה – עד ספטמבר 2013 – לנקות את שמו. אבל מה אנחנו למדנו  עכשיו על הנפש והמוח מאחורי מעטה האיורים?

הבן אדם הוא גאון במחשבים.

מאין, מאיפה, לך תדע. מה שכן ידוע הוא שאתה לא נאשם ב-COMPUTER FRAUD אלא אם כן אתה מודע לכל סודות המחשב והאינטרנט מהיסוד עד הטפחות, ועוד נשאר עודף למומי ולדובי.

מה מסתבר? איזו נקבה מומחית למחשבים בשם שלי לין ממניטובה, קנדה, היתה בעסקי אינטרנט ויצרה קשר איתו כשחי בהרים. איכשהו היא מכניסה אותו ללא ידיעתו לעסקי סחטנות ו-EXTORTION מהמחשב. העסקים המלוכלכים היו  כה מסובכים שעורכי הדין בעצמם לא הצליחו להבינם, ורק בירדמן הצליח להסביר להם את מהות, וגודל הפשע. בירדמן יצא זכאי ונקי לחלוטין.

כשכריס אנדרסן שוחרר מדנבר, פט ריילי הטיס אותו למיאמי בינואר 2013. הוא רצה לדעת מה הסיפור עם המחשבים.

"אני חף מפשע לחלוטין", אמר לו כריס.

פט ריילי אומר: "מספיק היה לי לתת מבט בעיניו לדעת שהוא אומר לי את האמת". הוא הוחתם לחוזה של 10 ימים. אחריו הוא הוחתם עד לסיום העונה. אחרי שהיה גורם חשוב ותורם לאליפות, פט ריילי החתימו לחוזהו הנוכחי.

לעתונאי של מיאמי הראלד הוא מתאר את פיאסקו המחשבים כ-"התקופה השחורה ביותר בחיי. את התקופה שאבי עזב אותנו אינני זוכר בברור".

כמובן שהתקופה בה היה מועמד ל-20 שנות מאסר הוסיפה טאטו חדשים. "אני יודע שלמרות שיצאתי זכאי דמותי הוכפשה לעולם. כשמאשימים אותך באונס וזה בכל העתונים, שום דבר לא יוריד ממך את סימני ההאשמה אפילו שלא היה ולא נברא דבר. אותו דבר כאן. היו שחשבו שהייתי מרגל של איזה כוחות רשע ושניסיתי לרושש חברות-על בכל הגלובוס. מאומה לא נכון, אבל אני לא יכול לעשות דבר בנידון".

הבה נקשיב מעט לאדם עצמו ומה יש לו לומר על המשחק.

"עוד בתיכון מאמני אמר לי שאת המשחק הזה מנצחים או מפסידים עם הגנה. DEFENSE WINS! זוהי האתיקה שלי. אני חייב להגן על הסל. עבור זה עלי להיות בג'ים, להרים משקולות. אני חייב לרוץ. אחרת אהפוך לרך מדי נגד האתלטים בליגה. אני לא אתלט טבעי גדול והכל חייב לבוא עם עבודה קשה. עלי לדאוג שהמנוע עובד כל הזמן. ברגע שאני מרגיש שלווה, אני יודע שמשהו לא בסדר. שיריבי מתקרבים אלי. אסור לי להיות רגוע או שליו. עלי להיות על ה-EDGE כל הזמן".

"במיאמי למדתי שנצשחק כולו הוא עניין של זוויות ועלי לקלקל את הזוויות ליריב. עלי לגרום ל-CHAOS. עלי לגרום לבלבול. לאנדרלמוסיה. תפקידי להפריע לסדר ולגרום לערבוביות תחת הסל ועל הטבעת. תפקידי להביא אנרגיה ו-INTENSITY. זה אני יכול. להביא יופי ואסטטיקה אני לא יכול.".

לאוהד כמוני 12 ריב', 3 נק', 2 חסימות, והפרעה טוטאלית לכל שחקן פייסרס במשחק השני והכל ב-29 דקות זו אסטטיקה מגן העדן. זוהי תרומתו הגדולה. לכן פט ריילי ואריק ספואלסטרה כל כך אוהבים אותו. הוא תמיד, אבל תמיד, מביא אנרגיה מקסימלית, אינטנסיביות, ומומנטום. הוא לא השחקן הכשרוני ביותר בעולם, אבל מיאמי לא צריכה כשרון ממנו. היא צריכה גודל, גובה, ומלחמה. עם 2.08 מ' הוא נמוך בכמעט 10 ס"מ מרוי היברט, ועם משקל של 245 פאונדס -110 ק"ג, הוא גם קל  הרבה יותר, אבל מלבד גרג אודן אין שחקן היט אחר שאפילו מסוגל להציב מסה שיש לאיש הציפור, וגרג אודן לא מסוגל לזוז.

במילים אחרות, ההיט תלוייה בכריס אנדרסון אם היא מקווה לקחת אליפות שלישית. פט ריילי עצמו הודה: "ללא אנדרסן זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית".

עם הקבוצה הוא קונבנציונלי לחלוטין: הוא נח כמו כולם; הוא מקבל טיפולים כמו כולם; הוא בא לאימונים שני אחרי ריי אלן, שהוא תמיד ראשון. בשעת ניגון ההמנון הוא השחקן היחידי עם יד על ליבו. הוא נוהג מכונית אמריקאית, אוכל אוכל אמריקאי – המבורגרים וסטייקים הם בראש הרשימה – ומקשיב למוסיקה אמריקאית. "מוסיקה הודית לא עושה לי את זה", הוא אומר.

הוא מתקשה להירדם לפני משחקים קריטיים כמו כולם. לחץ דמו עולה. הוא פוחד. הוא חושש. הוא מדמיין מה יקרה על הפארקט. הוא שונא להפסיד. נורמלי לחלוטין, כמו כולם.

עם המדיה הוא בסדר. "VERY COOPERATIVE", אומר  ג'ק סיימונוב מהסנטניאל של פורט לוטרדייל. אבל כשהשאלות עוזבות את הכדורסל ועוברות לעניינים אישיים, הוא מסתגר כמו שבלול, ורק אומר, "אני אוהב את חיי, וחיי הם העניין הפרטי שלי", ובזה הוא מסיים כל ראיון.

האליפות עם מיאמי מסופרת כסיפור אגדה. מין הפי-אנד מעוטר בשושנים. מין משל. סיפור דיסני.

האם עתה הוא "?SAVED BY GRACE", הוא נשאל.

קשה לדעת. אולי הוא ילדון בנפשו. משך העונה הזאת היו ארוסין חדשים, וביטול הארוסין. כל תמונה של ארוסה חדשה של שחקן אלוף NBA מיד מוצפת בכל העתונים. עם הבירדמן הכל היה סודי יניסתר. "SKIP THIS PART, OK?" הוא אומר לעתונאי המראיין אותו. "למה שלא תדבר איתי רק על כדורסל? למה כולם רוצים לחטט בחיי?".

"בגלל כל הטאטו שלך וכל התסרוקות, והכל. בגלל שאנחנו רוצים לדעת מי אתה!"

אולי  תשובה חלקית לשאלה היא מילה חדשה שהתגלתה על זרועו. אחרי האליפות הופיעה המילה

"HAPPY" והיא כאילו אוחזת זוג שושנים.

לדעתי בהיט החל תהליך הבנייה הנפשית שלו. אני לא פסיכולוג ילדים ואפילו דובי לא היה מסוגל להסיק מסקנות ללא בדיקות ומבחנים, שיחות נפש וגילויים אחרים, אבל אני משוכנע שעזיבת אביו, ואז חיי ילדות קשים ביותר כולל שהייה בבית ילדי מצוקה גרמו לו לתסבוכות, ANXIETIES, פחדים, אובססיות, ומה לא. הוא החליט משוםמה להכיל את כל הבעיות בתוכו, לכסותן בטאטו ובאיורים, כדי שאיש לא יוכל להיכנס, כשהוא מחכה לרגע הנכון להתחיל להיפתח.

אם ראיתם אותו בשבועיים האחרונים, ראשו נוקה כמעט לחלוטין. במקום הכרבולת בראשו מופיע מלבן של שערות קצרות מוקף קרחת. כלל לא נורא: עשרות ומאות צעירים מסתפרים כך היום. הכרבולת הצבועה המטורפת נעלמה. לדעתי זהו דף אחד שניפתח. נידבך אחד פחות להתאבק ולהיאבק איתו. פניו נוקו. אולי רוב הטאטו יישארו, אבל אני תחת רושם שהכריס הזה הופך יותר ויותר לשחקן כדורסל רגיל הרוצה עוד אליפות. וכשהיא תגיע – אלוהים גדול.

תשאל את לברון, את דוויין, את בטייה וכולם יענו לך אותו דבר: "הוא התאים אלינו בול מהרגע הראשון. דוויין אומר: "HE IS A GREAT GUY!". לברון אומר, "הוא חבר מצויין. אז החיצוניות שלו מעט שונה, אז מה? אחרי כמה ימים אתה בכלל לא שם לב לזה יותר!". בטייה מוסיף: "ביסודו הוא 'דרומי' כמו רובינו כאן. אפילו שדוויין ולברון הם 'צפוניים' גיאוגרפית, כולנו 'דרומיים', כולנו 'קאונטרי', וכריס הוא בדיוק – אבל בדיוק! – אחד מאיתנו!".

וכריס בוש, מה הוא אומר? "ההפתעה הגדולה ביותר שלי היא כמה הוא אוהב כדורסל, וכמה הוא אוהב להתאמן. אף פעם לא מתלונן ואף פעם לא מאשים. לא מתרעם ולא נרגן. מקבל בקורת כגבר, ומסוגל להתלוצץ על עצמו כשהוא מפשל. תימחק ממנו את כל הציורים, ותקבל בסקטהוליק בדיוק כמו כל שחקן היט אחר. הוא מתאים לנו כמו כפפה ליד. אנחנו סומכים עליו כמו על 'ברת'ר. אז יש לו קצת דיו על הגוף, אז מה? בהרבה דברים הוא יותר 'ברת'ר' משאנחנו השחורים בעצמנו!".

אני מאמין שהטאטו הם מזכרות מהעבר. בעיקר REMINDERS. אולי גם סימנים ואותות לדברים טובים ולא טובים. מין מפה של חייו. התנ"ך שלו שעיקר פרקיו צבועים בצבע. מדריך לחייים ולפילוסופיית החיים שלו. אבל הדיו והצבע הם – לדעתי על בטוח! – דברים להחבא מאחוריהם כשאור היום מאיר עליו. הוא טיפוס סופר-פרטי וסופר-סודי, וכך טוב לו.

הוא מעדיף לגור בביקתה על שפת הים במקום בווילה בסאות' ביץ'? זאת זכותו. הוא מעדיף לשבת על שפת הים, להתבונן בגלים ולחשוב במקום להיות תייר בנשפים וקבלות פנים? זאת זכותו! הוא מעדיף להשתמש באיורים כ-"BODY ARMOR"? זאת זכותו.

העיקר שעל הפארקט, במשחק כדורסל, אין לו מה להסתיר ולהחביא. פפ ריילי כבר אמר אחרי המשחק השני נגד אינדיאנה ש-"בלי כריס אנדרסן אנחנו לא מגיעים לשום מקום. הוא עושה עבודה נהדרת למיאמי היט".

ומה אומר עליו ריי אלן השקט בד"כ?

"תסתכלו עליו. תסתכלו על תסרוקתו החדשה. היא מגלה את עיניו הכחולות. הבנאדם הוא 'BADASS HANDSOME!'.

יפה תואר? רק זה חסר לכריס 'בירדמן' אנדרסן!